בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר א - מהות החודשמהות החודש - בו ידובר מענין מהות החודש וצירוף השם הנכבד המאיר בו ומזלו, וענינים המבוארים בספר יצירה. א) צירוף שם הנכבד המאיר בחודש הזה ההי"ו [משנת חסידים מס' אדר פ"א], ויוצא מפסוק מסופי תיבות עיר"ה ולשורק"ה בנ"י אתונ"ו [בראשית מט יא], ואי"ה ידובר בזה כמה ענינים כיד ה' הטובה עלינו. ב) בספר יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות ק' בשחוק וקשר לו כתר וכו' וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה וטחול בנפש זכר ונקבה, ע"כ, הנה אות ה' בו צר היוצר בראשית חודש ניסן [שם מ"ז], והנה כל האותיות שבאל"ף בי"ת הם גולם אחד, חוץ אות ה' ואות ק', שהם בחדשי אדר ניסן, הם חדשי הנסים נסתרים וגלוים, ויתבאר אי"ה. ג) בזוהר תרומה (דף קמ"ח ע"ב) אשת חיל ההוא רשימו ואת דיליה הוא אות ה', והכי איתחזי לה, אשת זנונים ההוא רשימא ואת דילה איהו כההוא גוונא ולא איתתקן למהוי הכי, ואת דילה ק' את דילה איתתקנא בתיקונא דאת ה', כגוונא דקופא אצל בני נשא דאזלא בתר בני נשא ולא אתתקן למעבד הכי, עכ"ל, הנה תתבונן לפי זה, מלכות שמים מלכותא קדישא נרמזת באות ה', ומלכותא דס"א נרמזת באות ק', וכל המוסיף גורע, הנה יתירה מספר ק' על מספר ה' צ"ה, מזה תתבונן מה שכתוב במגילה [אסתר ג א] אחר הדברים האלה גדל המל"ך אחשורוש את המ"ן וכו' במנין מספרו צ"ה, להגביר את עצמו על מלכות שמים ועל ישראל בני מלכים, ועל ידי הקדמה זו יתבאר אי"ה כמה ענינים, והנה אות ק' היא המולכת באדר ואות ה' בניסן, וכמו שנתגברה מלכות שמים בחודש ניסן ברשימא ואות דילה אות ה', כן רצתה מלכותא חייבתא להתגבר בחודש אדר ברשימא ואות דילה אות ק' (כקוף בפני אדם), על ידי זה גדל המל"ך את המ"ן הוא מספר הנוסף, והנה יד על כ"ס י"ה [שמות יז טז] (בגימ' צ"ה) מלחמה לי"י בעמלק, וימחה את שמו מתחת השמים, ויכונן כס"א דו"ד [בגימ' צ"ה] במהרה בימינו אמן, ויתבאר אי"ה. ד) בסודי רזי (הובא במגלה עמוקות [ואתחנן אופן מ"ד]), מלאך של חודש אדר שמו אברכיא"ל ויש תחתיו כ"ה מלאכים כולם שמותיהם מורים לטובה, ע"כ, נראה לי, המלאך הזה בגימטריא סד"ר, דבאדר התחילו נסים נסתרים מלובשים בטבע שהיא הנהגה מסודרת מששת ימי בראשית, מה שאין כן נסים נגלים בשידוד המערכה הוא נס לשעתה בגזירתו ית"ש לשנות הסדר לחיבת בניו. ה) והנה שם המלאך אברכיא"ל, יש לי לומר עפ"י מה שישנו מדרש פליאה, ששאלה אסתר מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, והשיבו לה מן השמים מפני שנעשו ישראל מ"ך ור"ש, מיד פתחה אסתר ואמרה אלי אלי למה עזבתני [תהלים כב ב], ע"כ, וכתבו בשם מוה"ר שמשון מאסטרפאליע הקדוש זצלל"ה הי"ד בפירוש זה המדרש, להיות דבכל מלאך אותיות משמות הקודש אשר בו הן הם חיותו הנמשך אליו מחיי כל החיים ב"ה, וכשמסתלק ח"ו ממנו אותיות של השמות נשאר בלי תנועה וחיות, והנה מיכא"ל הוא אפטרופסא רבא דישראל [זוה"ק ח"ב רנ"ד ע"א], הוא הממליץ טוב בעדינו בכל זמן ועידן בכח אותיות השם אשר בו, היינו אותיות אל"י, ואם ח"ו גורמים העונות ואינם פועלים בו אותיות אל"י נשאר מ"ך, וכן עם הקודש ישרא"ל בעצמם דומים למלאכי השרת, חיותם והתגברותם על ידי אותיות השמות המאירים בהם, היינו גם כן אותיות אל"י, וח"ו כשגורמים העונות אינם פועלים בהם אותיות אל"י ונשארים ר"ש, וזהו שהשיבו לאסתר מפני שנעשו מ"ך ור"ש, שנחסרו אותיות אל"י ממיכא"ל אפטרופסא דישראל ונשאר מ"ך, וכן מישרא"ל ונשארו ר"ש, זהו שפתחה אסתר אל"י אל"י למה עזבתני, ועל ידי תפלתה נחזרו אותיות אל"י למיכא"ל ואותיות אל"י לישרא"ל, ע"כ דבריו, ולפי זה תמצא טוב טעם לקריאת שם המלאך של החודש הזה שבו נעשה הנס אברכיא"ל, אותיות אבר"ך אל"י, אברך מלשון המבריך את האילן [כלאים ז א], הבן הדבר. ו) מ"ך ר"ש בגימטריא קס"ת, הוא סוד מנצפ"ך כפולים, ב' פעמים מנצפ"ך בגימטריא קס"ת סוד הגבורות (כדכתיב בגבריא"ל אשר קס"ת הסופר במתניו [יחזקאל ט ג]), אשר נתגברו אז בעוה"ר בהסתלקות אל"י אל"י סוד החסדים, לזה תמצא בכתבי מרן האריז"ל [פע"ח שער חנוכה ופורים פ"ו] אשר המן הרשע עם זרש אשתו עם חכמיו ואוהביו היו יונקים מן שמרי הגבורות דמנצפ"ך, היינו המן מן מ"נ דמנצפ"ך, וזרש אשתו מן צ', וחכמיו מן פ"ך, והנה אסתר אשר התפללה אלי אלי לעורר החסדים, תיכף בו ביום נתמתקו הדינים והיה תיכף מפלת המן עם הנלוים אליו. ז) חסדי י"י כי לא תמנו [איכה ג כב]. היינו חסד"י י"י, ב' פעמים אל"י בגימטריא חסד"י, על ידי זה לא תמנו, שהוחזרו החסדים ונמתקו הגבורות, והוא הנרמז ג"כ ברמז אמרתי אעלה בתמ"ר [שה"ש ז ט], בגימטריא ישרא"ל עם אפוטרופוס שלהם מיכא"ל [זוה"ק ח"ב רנ"ד ע"א], כשהן בשלימות אזי ודאי יש לישראל עליה על כל גויי הארץ, ועוד נדבר מזה אי"ה. ח) בגמרא ריש פרק ב' דמסכת יום טוב [ביצה טו ב] הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום י"י [תהלים צג ד], ע"כ, כל הרואה משתומם על המראה ויבין שדברי חז"ל המה רמיזא דחכמתא, (ועיין בדרושי חנוכה [כסלו טבת מאמר ד' אות פ"ג] פירשנו בארוכה) וכעת נדבר בקיצור, דהנה בניסן נתגלו נסים נגלים לבאי עולם, ונתגלה לכל כי הש"י משדד המערכה כוכבי השמים וכסיליהם, אבל הנהגת הטבע איך הש"י מנהיגם בחפצו ורצונו בהשגחתו על כל פרט ופרט הכל בהשגחה נפלאה לא נתאמת עדיין לכל באי עולם לאותן שאינן מבני בניה של תורה, והיו סוברים שהש"י מסר עולמו לטבעיים המה הכוכבים ומזלות ועל ידם מתנהגת ההנהגה הטבעיית כפי שפיטת המזלות לכל זמן, זולת כשעולה ברצונו ית"ש לשדדם בנס, והנה בהגיע תור וזמן הנס שנעשה לישראל בחודש אדר שהיה הנס טבעיי בלא שידוד המערכה, ואעפ"כ נתוודע לכל באי עולם כי יד י"י עשתה זאת ולא נסתפק שום בן אדם לומר שהיה הענין הזה במקרה בזולת השגחת משגיח (כאשר הארכנו בהסברת הענין הזה בדרושי חנוכה ועוד יתבאר להלן בעזה"י), אזי אז נתוודע לכל שגם הנהגת הטבע הוא הכל בהשגחה נפלאה מאת המשגיח ב"ה וב"ש, ממילא כל עסקי העולם וכל עניניו שקונה האדם עושר ונכסים הכל היא בהשגחת המשגיח ולא יוסיף ולא יגרע האדם ברוב השתדלות וחריצות, ולא יאמר האדם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, רק ידע עם לבבו כי הש"י המשגיח וכל יכול הוא הנותן לו כח לעשות חיל, הגם שמשתדל האדם בטבע במסחר ובמשא ומתן, השגחתו ית"ש היה בעניני הטבע ההוא ליתן לו כח ואומץ להשתכר ההון ועושר, כענין שנראה בעליל בנס דחודש אדר שהיה בטבע, עכ"ז הכירו וידעו כל באי עולם שהוא בהשגחה נפלאה, ובאם יאמר האדם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה הנה לא יתקיימו נכסיו, וזהו שרמזו חז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, היינו יתקע בהן הענין הנרצה באדר, שהיה נס מופלג בטבע להתוודע ולהגלות שהכל בהשגחה נפלאה גם כל הענינים הנעשה בטבע, הבן כי קצרתי. ט) ונ"ל לרמז עוד, הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, דהנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל [ליקו"ת טעמי המצות פ' בא] בענין ראשי חדשים, שכל החדשים הן בבחינת איברי הראש, אדר הוא סוד החוטם בשיעור קומת הראש, והנה בחוטם הוא חוש הריח, על כן תראה ב' הגואלים אשר נעשה הנס באדר על ידם, נקרא שמם בשם הבשמים המהנים לחוש הריח, דהיינו מרדכי נרמז במר דרור [שמות ל כג] דמתרגמינן מרי דכי כמשאמרז"ל [מגילה י ב], אסתר נקראת הדסה [אסתר ב ז], הבן, על כן נאמר במרדכי ויזעק זעקה וכו' [שם ד א] ולא נאמר מה אמר, אך הוא מפני שהקול יפה לבשמים [כריתות ו ב, ירושלמי יומא פ"ד ה"ה], ויתבאר אי"ה להלן ביתר שאת. י) והנה תראה, כל החושים נזכרין אצל חטא אדם הראשון, כי כולן השתמשו שם בחטאו, ותרא האשה וכו' [בראשית ג ו] חוש הראיה, ותקח מפריו חוש המישוש, ותאכל חוש הטעם, וישמעו חוש השמע, אבל חוש הריח לא נזכר שם, והנה נראה מזה אשר חוש הריח לא נפגם כל כך כאינך החושים, כי לא נשתמשו בו אז, על כן תמצא עד היום חוש הריח רוחניי הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף [ברכות מג ב].ובזה יונח לנו מאי דמיבעיא לן בגמרא [שם] מנין שמברכין על הריח, דכתיב כל הנשמה תהלל [תהלים קנ ו], איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף זה הריח, ע"כ, והנה הוא לפלא בעיני, דהרי סתמא אמרו חז"ל אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה [ברכות לה א], ואפקו שם זאת בסברא ואסמיכו אקראי לי"י הארץ ומלואה [תהלים כד א] (קודם ברכה) והארץ נתן לבני אדם [שם קטו טז] (לאחר ברכה), ואם כן למה נצטרך לימוד על ברכת הנאת הריח, ואדרבא דבר שאין מברכין עליו צריכין אנן להתבונן מה נשתנה, כגון הא דאקשו האחרונים למה אין מברכין על שמיעת קול זמר וכיוצא, וגם כן הקשו למה אין מברכין על הנאת המשגל [שער המצוות לאריז"ל פ' עקב], אבל הוא לדעתי, דידוע ענין הברכה הוא לברר הטוב מן הרע שנתערבו בחטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, והנה כל החושים נזכרו שם, והנה יש בכולן סוד הבירור.ואסביר לך הענין באכילה (וממנו תקיש אל השאר), המאכל המוגשם אשר האדם אוכל, הנה הטוב והמובחר והיפה נברר ונעשה דם באדם להוסיף לו חיותו, והרע נדחה לחוץ, והנה חוש הריח לא נפגם כל כך כנ"ל, אם כן לפי הדומה והנראה אין מן הצורך בו לבירור, וכן תמצא שאין בו הפרדה ובירור בגוף בעסק הנאתו, ועל כן הוא דבר שהנשמה נהנית בו הקיימת לעד, ולא הגוף הנפסד, וכיון שכפי הדומה אין צריך הנאה זו לבירור, סלקא דעתך אמינא שאין צריך לברך, על כן צריכין לימוד בפני עצמו שנצטרך לברך, והטעם נראה כי בהדי הוצא וכו' [ב"ק צב א], ועוד כיון שהבושם ההוא הוא דבר מוגשם בעולם הזה עולם העשיה צריכין לבירור ועל כן צריכין לברך, ודי בזה, ועל כל פנים יצא לנו אשר חוש הריח לא נפגם כל כך בחטא אדם הראשון, על כן משיח צדקנו שיתגלה במהרה בימינו נאמר בו פעולת חוש הריח [ישעיה יא ג] והריחו ביראת י"י, הוא פעולת החוטם שהוא פעולת הנשמה הקיימת לעד.ותתבונן בזה גם כן טעם לבשמים במוצאי שבת הוא לפי הנ"ל, כענין סעודת מוצאי שבת נקרא הלויית מלכה, שאמרו הראשונים שמזאת הסעודה נהנה העצם לוז, שיש לו כח הקיום שלא נהנה מעץ הדעת בערב שבת, ומעתה תבין הרמז, הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר [ביצה טו ב], שהוא בחינת החוטם אשר בו חוש הריח שהוא פעולת הנשמה דבר המתקיים, ולא פעולת הגוף, הבן הדבר, הנה קצרתי בכאן, ובמקום אחר אי"ה יבואר בארוכה. יא) אין הכשפים שולטים במי שנולד באדר שני (רבינו אפרים על התורה, הביאו הרב הגדול החיד"א בספר דבש לפי), ונ"ל להיות שהכשפים נעשים על פי סדרי המזלות, בשעה פלונית וביום פלוני ובמעשים משונים, והחדש הזה אין לו מזל כיון שהוא נוסף על הי"ב, ולשמע אוזן שמעתי, שגזירת המן היתה על חודש אדר שני, וכן נמצא בספרי הקדמונים [עי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ה] ונראה לי בזה, דהנה המן הרשע היה מכשף גדול, ועיין בכתבי האריז"ל [פע"ח שער חנוכה ופורים פ"ה], ותדע שהיה מבחינת נחש הקדמוני מנחש ומכשף, וכן כל העמלקים [ס' הליקוטים פ' חיי שרה], והנה הש"י הפיר עצתו במה שפעל ועשה שנפל לו הפור על חדש אדר שני שאין בו מזל, ואין שולט בו כישוף, וגם כן נזכר למעלה בגבהי מרומים שאין מזל לישראל כי הם למעלה מן המזלות [שבת קנו א], ויבואר אי"ה להלן [מאמר ד' אות י"א] בפסוק על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור [אסתר ט כו], ובזה תמצא טוב טעם למה קבעו קריאת המגילה באדר שני דייקא.בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש פתיחהשקל הקודשבו ידובר מן פרשת שקלים אשר קוראים בחדש אדר, ויבואר בזה כמה דרושים, נקרא שם המאמר שקל הקודש.בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש דרוש אדרוש א בגמרא (בבא בתרא דף י' ע"ב) אמר רבי אבהו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא במה תרום קרן ישראל אמר ליה בכי תשא, ע"כ, נראה שבא לדייק שא לא נאמר אלא תשא, אבל פירוש דבריו המקובלים לא נודע, ונראה לפרש, דהנה אמרו בגמ' לעיל [שם ע"א] ר' אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר אני בצדק אחזה פניך [תהלים יז טו], נמצא הצדקה שהאדם עושה היא הגורמת לתפלה שתעלה למעלה ותהיה מקובלת, וידוע דמט"ט שר הפנים הוא המעלה תפלות ישראל [זו"ח פ' בראשית], וכתבו המקובלים הראשונים, שמעלה מט"ט את התפלות לעולמות עליונים תתקנ"ה רקיעים כמנין השמי"ם (במ"ם רבתי דאי"ק בכ"ר), וכשח"ו אין זכות כל כך בישראל אינו יכול ממ"ט לעלות ולהתרומם עם התפלות, וכשעולה למעלה נקרא זקן, וכשאינו יכול לעלות נקרא נער, וזהו סוד נער הייתי גם זקנתי וכו' [שם לז כה] שאמר שר העולם זה מט"ט [יבמות טז ב], עיין כל זה בגלאנטי [ס' קול בוכים איכה ב' כ"א], (ותתבונן בזה בפסוק חנו"ך לנע"ר על פי דרכו גם כי יזקי"ן וכו' [משלי כב ו]), ועיין במגלה עמוקות מט"ט נקרא קרן ישראל, קר"ן בגימטריא חנו"ך ב"ן יר"ד, והנה היות צדקה גורם שתעלה תפלתו למעלה ויכול מט"ט להעלותה ולעלות עמה למעלה, וזה נקרא הרמת קר"ן ישראל, והנה אם גורם זה, הנה הצדקה הגדולה שבצדקות כשמלמד דעת לעני בדעת, כי אין לך עני כעני בדעת [נדרים מא א], והנה משה רבינו ע"ה הוא הדעת הכולל של כל ישראל [זוה"ק ח"ב רכ"א ע"א], אשר ידעו י"י פנים אל פנים [דברים לד י], וכל דעת בתלמידי חכמים בכל דור ודור הוא מבחינת משה [תיקו"ז קי"ג ע"ב], כמו שתמצא בגמרא אומרים זה לזה משה שפיר קאמרת [שבת קא ב], והנה המלמד דעת לעני בדעת היא הצדקה הגדולה שבצדקות, וגורם שתקובל תפלתו ומתרומם קר"ן ישראל מט"ט*). וזה הוא מה שנראה לפרש, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא במה תרום קר"ן ישראל, באיזה זכות יהיה סיוע לקבלת תפלותם ויתרומם קרנ"ם היינו מט"ט כנ"ל, אמר לו בכי תשא את, היינו אתה [תשא] את ראשם בכל דור, היינו מן הדעת שלך, בכל דור ודור, בתלמידי חכמים, ויתנו מזה צדקה לעניים בדעת, ויתקיים אני בצדק אחזה פניך היינו מט"ט שר הפנים, וכן מש"ה ראשי תיבות מ'ט"ט ש'ר ה'פנים.בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש דרוש בדרוש ב כי תשא וכו' [שמות ל יב]. אמרו רז"ל במדרש [תנחומא תשא ג'] אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה בשעה שקוראין לפני פרשת שקלים כאילו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן הה"ד כי תשא וכו', שא לא נאמר אלא כי תשא, עכ"ל, הנה דבריהם ז"ל במדרש הזה הוא נתיב לא ידעו עיט, ואענה גם אני חלקי, ידוע (בכתבי מרן האריז"ל [ליקו"ת טעמי המצוות פ' בא]) חדשי השנה כולם הם בחינת איברים שבראש, על כן ראשי חדשים נקראים, תשרי גולגלתא, מרחשון כסלו ב' אזנים, טבת שבט עינים, אדר חוטם, הן המה איברי הראש, והפה נשלם במה שישראל מקדשין את החדש בפיהם (ובשנת העיבור בחדש העיבור), והנה האיברים הללו הן המה השערים אשר פתחם הבורא ית' אל האדם להשתמש בהן בחושיו לצורך הנהגת התורה, ועשה פתחים לכל אחד ומנעולים וכיסויים לכל אחד שיוכל לכסות אותם ולסגרם בעת אשר יזדמן לפניו דבר שאינו ראוי להשתמש אז באברים ההם, כגון בעינים כשיזדמן לפניו דבר ערוה הנה יסגור את עיניו וכיוצא, באזנים כשיזדמן לפניו דבר שאינו ראוי לשמוע ליצנות לשון הרע וכיוצא הנה יכוף אליה לתוכה [כתובות ה ב], וכיוצא בשאר האיברים הנ"ל, והנה ניתן השכל במרומים רבים הוא הדעת הניתן באדם למעלה מן החושים, והוא ממונה לשופט לשפוט בצדק את אשר ישתמש האדם בחושים הללו ואת אשר ימנע ולא ישתמש, הוא הדעת המושפע מחיי החיים בלי הפסק, כי הדעת הוא ממקור החיות, (וזהו ברמז המלך המרומם לבדו מא"ז, הוא א' למעלה מהז' היינו ז' שערים). והנה ידוע בחינת משה הוא בחינת הדעת של כללות ישראל [זוה"ק ח"ב רכ"א ע"א], אשר ידעו י"י פנים וכו' [דברים לד י], וכמשארז"ל בהתחדשות איזה דעת אצלם משה שפיר קאמרת [שבת קא ב], והנה כשהשערים מתיישרין על ידי הדעת לבל ילכו דרך עקלתון זה נקרא זקיפת ראש, שהאיברים שבראש הן בזקיפה לא יתעקמו לילך ארחות עקלקלות, מה שאין כן בהיפך ח"ו הנה הראש אינו זקוף במישור, והנה כל זמן היות המאור הקדוש משה רבינו ע"ה עם ישראל בחיים חיותו הוא הדעת הכולל הנה היה מאיר לדעתם של ישראל, וחשש פן וח"ו אחרי גניזתו ילך הדעת דרך עקלתון, וישתמשו באיברי הראש בדברים שהם מצד הקליפות ויטמאו ח"ו את קדושתם, והנה הבטיחו הש"י, כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה וכו', וענין שייכות הדבר לפרשת שקלים דייקא, כבר כתבנו במקום אחר שק"ל בגימטריא נפ"ש), והנה הכחות שבנפש עומדים במשקל, אם ירצה יטה כחותיו היינו החושים שהם פעולות הנפש לדבר י"י ולתורתו ולמצותיו, ואם ירצה ח"ו יפעול בהיפך כי הבחירה חפשית, אם כן הוא כמו דבר שקולי נוטה לכאן ולכאן, וכיון שהדבר שקול בבחירה על כן תיכף ביום הוולדו יש בו מחצה פעולה לי"י ומחצה פעולה להיפך ח"ו, והחיוב מוטל על האדם להטות גם מחצית חלק השני גם כן להש"י, וזהו ברמז המצוה שנצטוינו לתת מחצית שק"ל (בגימטריא נפ"ש) לי"י, להיותן לקרבנות לקרב הכל לי"י (וגם נפש הבהמיית יתקדש להש"י, הבן הדבר), ועל ידי זה הוא נשיאת ראש וזקיפתו לישראל, והבטיח הש"י בעת אשר יקראו פרשת שקלים, משה רבינו ע"ה סוד הדעת עומד עמהם להטות דעתם ורצונם לי"י וזוקף את ראשן כנ"ל, הבן הדברים.