מצות התוכחה בזמנינו – הנהגותיהם של גדולי ישראל

מצות התוכחה בזמנינו – הנהגותיהם של גדולי ישראל

כתב הרמב"ם, (הלכות דעות פרק ו), "המוכיח את חבירו תחילה, לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו (שיבייש אותו), שנאמר "ולא תשא עליו חטא", כך אמרו חכמים, יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות? (מרוב בושה, הוא מסמיק או מחויר), תלמוד לומר "ולא תשא עליו חטא", מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים, ועון גדול הוא, כך אמרו חכמים, המלבין פני חבירו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש (מתבייש) ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו". עד כאן דבריו.

וכתב הגאון רבי זלמן (בעל התניא): ורבים, אפילו הם מזידין (אפילו אם עושים מעשים רעים בכוונה), אין להוכיחם יותר מפעם אחת, אם ידוע לו שדבריו אינם נשמעים, ועל זה אמרו, כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. ואם הם שוגגים (טועים ועוברים על מצוות התורה מתוך חוסר ידיעה), אין להוכיחם כלל, שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.

וסיפר הגאון הצדיק רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, האדמו"ר מקלויזנבורג, כי לפני דורות אחדים, בימיו של האדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן, פנה אליו אחד ממזהירי השבת בעיר לבוב שיבוא לעזרתו במחאות שהיה עושה כנגד היהודים שפרצו גדר והחלו לפתוח חנויות ביום השבת. עסקן זה, היה נוהג לצאת ולגעור בהם ולהפריע להם בפתיחת החנויות בכח הזרוע ממש. ועל כן היה תמה, מדוע זה כבוד הרב אינו בא לעזרתו?

השיב לו רבי מאיר, עכשיו, שהטומאה בעולם מתגברת והולכת, אין להתגרות עם העוברים על דברי התורה במלחמה גלויה, כי עוד עלול מעשה שטן להצליח, ויצמח מזה חילול ה' חס ושלום. אלא, כשתצא להצילם מן החטא, תוכיחם בניחותא, ותדבר אליהם טובות, וקודם לכן תתפלל לה' ותאמר, הריני הולך לעשות פעולה לכבודך תתברך, אנא הצליחני שאעשה דבר המועיל ומתקיים.

עוד יש להזכיר מעשה נחמד, מהנהגתו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. שפעם אחת בליל שבת, התגודדו קבוצת בחורים מאחת הישיבות הותיקות בירושלים, על יד ביתו של הרב קוק במרכז העיר. כאשר סיים הרב את תפילת השבת, שלח את משמשו שיבדוק מה רצונם של הבחורים. והללו זעקו לעבר השמש, כי הנה חילול שבת מתרחש כעת ברחוב קינג ג'ורג', כאשר יהודי פרץ גדר והוא מוזג קפה בבית הקפה שלו בעיצומה של השבת! ועל כן דורשים אנו כי הרב הראשי יבא עמנו כעת לבית הקפה למחות על חילול שבת קדשנו! שמע זאת השמש, והעביר את הידיעה לרבו. שמע הרב, ושתק, וצוה על בני ביתו להסב עמו לסעודת השבת, תוך כדי קריאות גנאי מפי בחורי הישיבה, שזעקו כי כעת רואים הכל שלרב קוק לא איכפת ממצבה הרוחני של ירושלים.

לאחר שהסתלקו הבחורים מפתח ביתו של הרב, ביקש הרב ממשמשו לסור עמו לבית הקפה. שאל אותו השמש, בשביל מה רוצה רבינו ללכת לשם? ענה לו הרב, מה זאת אומרת? יהודי מחלל שבת ופורץ את גדר השבת בירושלים! פלטרין של מלך! ואני לא אלך למחות בו ולנסות לשכנעו לחדול ממעשיו?

עמד השמש נדהם ושאל את הרב, אמור לי רבי, אם כך היא דעתו של הרב, שיש למחות בידו של מחלל שבת זה, אם כן, מדוע לא התלווה הרב לחבורת הבחורים שהיו כאן קודם? מדוע נתן הרב פתחון פה בידם, לומר לכולם שלרב קוק לא איכפת ממצב הדת? נענה לו הרב, חייך, שרציתי ללכת איתם, אבל אז חשבתי שאם נלך כולנו יחד, הרי שאם עד עתה היה אותו מוזג קפה "מחלל שבת", הרי שעתה יהפוך להיות "מחלל שבת בפרהסיא", שהרי אנו יותר מעשרה יחד, לכן לא הסכמתי ללכת, עד עכשיו! הלך הרב והוכיחו בניחותא כדרכה של תורה.